החלטה בתיק בש"פ 8481/12

1.            לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' גרשון) מתאריך 22.11.2012 ב-עמ"ת 39751-11-12, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת י' אבירם) מתאריך 20.11.2012 ב-מ"ת 52194-10-12, בדבר שחרור המבקש לחלופת מעצר.

להלן יובאו בתמציתיות הנתונים הצריכים להכרעה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.            על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך 18.10.2012, בשעה 21:00 לערך, נפגשו המבקש ואחיו יוסף (להלן: יוסף) עם האחים איאד וראמי חילו בתחנת דלק בעוספיא (לחלן: תחנת הדלק). המבקש הגיע לתחנת הדלק כשהוא מחזיק בסכין. ראמי חילו ביקש מהמבקש להשליך את הסכין, אך המבקש איים עליו שיפגע בו ובאחיו איאד. בהמשך התפתחה, על פי הנטען, תיגרה אלימה בין הארבעה, שבמהלכה נדקר ראמי חילו מספר פעמים על ידי המבקש ועל ידי יוסף, והוא נזקק לתפרים ולטיפול רפואי בבית החולים. איאד, שראה את הדקירות שספג אחיו, ברח מן המקום, בעוד המבקש דולק אחריו כשבידו מקל, ויוסף מיידה לעברו אבן גדולה ואף אוחז בסכין.

בהתאם לעובדות הנטענות הנ"ל, הואשם המבקש בתקיפה סתם על ידי שניים או יותר (לפי סעיפים 382(א) ו-379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), פציעה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין), החזקת סכין למטרה לא כשרה (לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין), ואיומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין).

למען שלמות התמונה, יצויין כי הוגש כתב אישום גם כנגד איאד וראמי חילו, בגין מעורבתם באירוע הנ"ל.

3.            בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרם של המבקש ושל יוסף עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם. בית משפט השלום הנכבד, לאחר שנתן דעתו למכלול הראיות בתיק, קבע כי אין מחלוקת באשר למעורבותם של המבקש ויוסף בקטטה עם איאד וראמי חילו. יחד עם זאת, בית המשפט מצא כי "יש ממש בטענות שונות של הסנגורים בעניין העבירה המרכזית - הפציעה בסכין". על פי מסקנתו של בית המשפט, ההודעות השונות הקיימות בתיק "רוויות סתירות על פניהן, וחלקן אינן מתיישבות עם השכל הישר", וכן כי "מזכריהם של חלק מבין השוטרים, אף הם אינם תורמים להבנת חלקם המדוייק של המשיבים [המבקש ויוסף - הבהרה שלי, ח"מ] בכל הקשור לאירוע הקריטי - הפציעה בסכין".

נוכח הבעייתיות הנ"ל בחומר הראיות הלכאורי, ולאחר שקבע כי בעבירות האלימות המיוחסות למבקש ולאחיו קיימת עילת מעצר סטטוטורית, פנה בית משפט השלום הנכבד לבחון את האפשרות לשחרר את השניים לחלופת מעצר. בתסקיר המעצר, שהוכן על ידי שירות המבחן, הומלץ על שחרור המבקש ויוסף לחלופה של מעצר בית, בריחוק ממקום מגוריהם ובהשגחת בני משפחתם, ותוך הטלת פיקוח מעצר מצד שירות המבחן. בית משפט השלום הנכבד קיבל את המלצת שירות המבחן, ובהתאם החליט לשחרר את המבקש ואת יוסף בתנאים המגבילים הבאים: מעצר בית בבית קרובי משפחה, עם אפשרות לצאת מן הבית בין השעות 10:00-13:00 וזאת עד למרחק של 2 ק"מ, ערבות עצמית וצד ג', איסור על יצירת קשר עם בני משפחת חילו, איסור יציאה מן הארץ, ופיקוח של שירות המבחן למשך 6 חודשים.

לבקשת המשיבה, נענה בית משפט השלום הנכבד לבקשת עיכוב ביצוע השחרור, כדי לאפשר הגשת ערר על החלטתו.

4.            המדינה עררה על ההחלטה הנ"ל בפני בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי בנסיבות העניין ישנן די ראיות לכאורה כדי להצדיק את מעצרם של המבקש ושל יוסף. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי "לא יכולה להיות מחלוקת" שהמבקש הגיע לתחנת הדלק מצויד בסכין, וגם אין מחלוקת על כך שהמבקש ואחיו קשורים לאירוע התקיפה של האחים איאד וראמי חילו. לדברי בית המשפט המחוזי, סיטואציה של תגרה אלימה בין שני זוגות אחים "שבה עדותו של כל אחד מן העדים אינה מתייחסת רק לאחריותו או אי אחריותו של מעורב אחד באירוע, אלא גם למעורב או למעורבים נוספים, הינה סיטואציה מורכבת המחייבת התייחסות מתאימה של השופט שידון בתיק לגופו ויצטרך להכריע בו". לכן, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי "אינני סבור שהיה מקום לקבוע כבר בשלב זה, מבלי לשמוע את הראיות, כי הפוטנציאל ההרשעתי כורסם". עוד הוסיף בית המשפט וציין כי "כאשר מגיעים שניים לזירת אירוע לפגישה עם גורמים אחרים, כשאחד מהם מצוייד בסכין, ובסוף אותו מפגש יוצא אחד מן המתלוננים עם פצעי דקירה שמצריכים טיפול רפואי ותפרים, הרי שמדובר בעניין חמור ביותר המלמד על מסוכנותם הרבה של המשיבים [המבקש ויוסף - הבהרה שלי, ח"מ]". בית המשפט המחוזי הנכבד אף התייחס לכך שמדובר בסכסוך בין "משפחות יריבות", ולכן קבע כי "נכון וטוב יהיה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים".

נוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את הערר, והורה על מעצרם של המבקש ושל יוסף עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

          מכאן בקשת רשות הערר שלפניי.

טענות המבקש

6.            טענתו המרכזית של המבקש היא כי בין החלטת בית משפט השלום בעניינו לבין החלטת בית המשפט המחוזי קיים "פער עצום וחריג", כדבריו. לשיטתו, מדובר בהכרעות סותרות של ערכאות נמוכות, ולכן בקשתו עונה, לשיטתו, למבחנים שנקבעו למתן רשות ערר "בגלגול שלישי". וכך נוסחו הדברים בפתח הבקשה:

"הלא נכון לקבוע כי בהחלטות סותרות בערכאות נמוכות - כשערכאה אחת מורה על שחרור או מעצר וערכאה אחרת מורה הפוך, מצדיקות מתן היתר רשות ערר, לאור העובדה כי הפער צועק שמימה - מעצרו או שחרורו של עצור?"

7.            לגופו של עניין טוען המבקש כי הראיות כנגדו מבוססות בעיקר על עדותו של ראמי חילו, שהן, לגישתו, כוללות "סתירות פנימיות" ו-"רוויות תמיהות". לפיכך, המבקש טוען כי אין כנגדו די ראיות לכאורה כדי להצדיק את מעצרו עד לתום ההליכים.

8.            עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא ייחס כל משקל לתסקיר המעצר בעניינו, אשר המליץ על שחרורו לחלופת מעצר, כפי שהורה בית משפט השלום. לבסוף, ציין המבקש נסיבות אישיות אשר מפחיתות ממסוכנותו הלכאורית, ומצדיקות את שחרורו לחלופה הנ"ל.

דיון והכרעה

9.            עתה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערר ובמכלול החומר שצורף לה, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערר - להידחות. הטעמים לכך יובאו בקצרה להלן.